תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵין צָרָה אֶלָּא מֵאָח בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְשׂוּאוֹת לָאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. וּתְהֵא צָרָה מִן הַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֹא שְׁמִיעַ רִבִּי יִרְמְיָה הָדָא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא שְׁמִיעַ לְמַתְנִיתִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְשׂוּאוֹת לַאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. חָזַר וָמַר. אִין דִּשְׁמִיעַ. אֶלָּא כְּאִינַשׁ דִשְׁמִיעַ מִילָּה וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
חזר ואמר ר' יוסה לנפשיה אין דשמיע ליה אלא כבן אדם דשומע דבר מה ומקשי עלה לידע הטעם ולא מסיק הכא טעמא ובבבלי קאמר דמעליה ילפינן כדפרישית במתני' בריש מכילתין וע''ש:
אין צרה אלא מאח בלבד. כדפרישית במתני' דשלא במקום מצוה מותרת הצרה:
מתני' אמרה נמי כן מפני כו':
ותה' צרה מן השוק. ולמה לא תהי' צרת ערוה אסורה אפי' שלא במקום יבום:
לא שמיע. לר' ירמיה הדא כו'. א''נ לא שמע למתני' כו' בתמי':
הלכה: שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵילּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לָאֲחֵרִים כול'. מַה אִינָּה חֲמוּרָה. הָכָא כָרֵת וְהָכָא כָרֵת. הָכָא מַמְזֵר וְהָכָא מַמְזֵר. מַהוּ חֲמוּרוֹת. שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת לְהִינָּשֶׂא לָאַחִים שֶׁלֹּא בַעֲבֵירָה. 7b וְתַנֵּי רִבִּי חִייָא כֵן. וְכוּלָּן אִם יְכוֹלוֹת לְהִינָּשֶׂא לָאַחִין שֶׁלֹּא בַעֲבֵירָה צָרוֹתֵיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמַן הַיִּבּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה אינה חמורה. במה הן חמורות מאותן ט''ו עריות דהא בכולן כרת והולד ממזר:
ותני ר''ח כן. בתוספתא וציינתיו לעיל הל' א' דתני וכולן כו' שלא בעבירה דאז צרותיהן פטורות ואם נשאו בעבירה לא משכחת לה כדפרי' וזה מסתייע לפי' הרמב''ם ז''ל במשנה כן. והא דקאמר וכולן אם יכולות להנשא שלא בעבירה פירש הש''ס לעיל דמכולן אין לך אלא אמו אנוסת אביו ואליבא דרבנן כדפרי' שם:
שאין יכולות כו'. כלומר דמתני' ה''ק דודאי אפי' אותן ט''ו עריות אם הן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות שאין צרה אלא מיבום אלא דהחומר באותן עריות שאין יכולות להנשא לאחים שלא בעבירה ואם נשאו בעבירה מ''מ צרותיהן מותרות שאינן צרת ערוה שהרי אין קידושין תופסין באותן עריות:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. הַבָּא עַל הַצָּרָה מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אַח. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִילּוּ אֶיפְשַׁר לְצָרָה בְּלֹא אֵשֶׁת אַח יְאוּת. אֶיפְשַׁר לְאֵשֶׁת אַח בְּלֹא צָרָה. אֵיפְשַׁר לְצָרָה בְּלֹא אֵשֶׁת אַח.
Pnei Moshe (non traduit)
איפשר כו'. זהו משכחת לה אלא אפשר לצרה בלא אשת אח בתמיה דהיא גופה אשת אח היא וכשפטרה התורה מיבום באיסור אשת אח כיש לה בנים קיימא. א''נ י''ל דר' ירמי' בעי הבא על הצרה שנישאת לאחיו השני ומת וחזרה ונפלה לפניו אם באיסורה הראשון קיימא. והשיב לו ר' יוסי דאי אפשר לצרה בלא איסור אשת אח שנאסרה עליו בנפיל' הראשונה והרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עליו לעולם כדאמרינן לעיל הלכה ג':
יאות. שפיר קא מיבעיא לך:
הבא על הצרה. של הערוה מהו כו' דקס''ד דאע''ג דפטרה רחמנא מיבום כדדרשינן מלצרור מ''מ קיל איסור' הואיל ובמקום יבום הוא ואם הוא חייב כרת עלי' כשאר אשת אח:
וְאֵשֶׁת אָח לֹא יְבִימְתּוֹ הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה לָהּ בָּנִים מֵאַחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
תיפתר שהיו לה בנים מאחים. כלומר מאחיו מאביו ואין בה צד יבום ואם נישאת אח''כ לאחרים צרתה מותרת דהויא שלא במקום מצוה:
ואשת אח לא יבמתו היא. בתמיה ואמתני' קאי דקחשיב אשת אחיו מאביו בחמורות:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. חָֽלְצוּ בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְֹּהוּנָּה וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. נִתְייַבְּמוּ בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִן לֹא נִמְנְעוּ בֵית שַׁמַּאי מִלִּישָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַטּוּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵילּוּ מְטַהֲרִין וְאֵילּוּ מְטַמְּאִין לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טְהָרוֹת אֵילּוּ עַל גַּבֵּי אֵילּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אלו על גב אלו. שהם משאילין כליהם אלו לאלו:
לא נמנעו. מפרש בגמ':
וב''ה פוסלין. שהרי נבעלו לאסור להן והרי היא כזונה דאסירה לכהן:
נתייבמו. לאחים ב''ש מכשירין אותן לכהנים אם נתאלמנו מיבמיהן:
וב''ה מכשירין. שהרי אינה זקוקה היא וכחולצת מאינש דעלמא היא:
ב''ש פוסלין מן הכהונה. שחליצתן חליצה:
חלצו. הצרות מן האחין:
מתני'. מתירין הצרו'. דלית להו הך דרשא דלצרור דס''ל כר''ש דדריש לה בבבלי לדרש' אחריתא בשעה שנעשות צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחים אפי' באחת מהן וטעמייהו מפרש בגמרא:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל בְּצָרוֹת מוֹדִין הָיוּ שֶׁאֵין הַוְולָד מַמְזֵר. שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מֵאִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו אִיסּוּר עֶרְוָה וְחַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן. תָּאֵב אֲנִי שֶׁיְּהֵא לִי צָרַת הַבַּת שֶׁאַשִּׂיאֵהָ לִכְהוּנָּה. שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. בְּנֵי צָרַת הַבַּת מַה הֵן. אָמַר לָהֶן. הֲרֵי אַתֶּם מַכְנִיסִין אֶת רֹאשִׁי בֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים בֵּין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי וּבֵין דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל בִּשְׁבִיל שֶׁיָּרִיצוּ אֶת מוֹחִי. אֲבָל מֵעִיד אֲנִי עַל מִשְׁפַּחַת בֵּית עֲנוּבַיי מִבֵּית צְבוֹעִים וְעַל מִשְׁפַּחַת בֵּית נְקִיפַי מִבֵּית קוֹשֵׁשׁ שֶׁהָיוּ בְּנֵי צָרוֹת. וְהָיוּ בְּנֵי בְנֵיהֶם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹמְדִין וּמַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
מודין היו. ב''ש לב''ה שאין הולד ממזר כו' ולאפוקי מדר''ע דאמר יש ממזר מח''ל כדאמר שם. ור''א פליג אדריב''ן לפי הגי' דלעיל:
שאשיאה לכהונה. להפליג הדבר אמר כן דמ''ש. ובבבלי גריס שאשיאנה לשוק כב''ה ולאפוקי מריב''ן דאמר תקנתא דחליצה ואפשר דלהכי אמר נמי לכהונה ולא שתהא חולצת:
בני צרות שנישאו לשוק כב''ה מה הן כו' וכן אמר בבלי ט''ז:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. רְאֵה הֵיאַךְ הֲלָכָה זוֹ רוֹוָחַת בְּיִשׂרָאֵל. אִם לְקַייֵם דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי הַוְולָד מַמְזֵר מִדִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אִם לְקַייֵם דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל הַוְולָד מַמְזֵר מִדִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי. בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן שֶׁיְּהוּ הַצָּרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת. תַּנֵּי. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַתְקִין עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאִם כֵּן מַה נַעֲשֶׂה לְצָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁנִּשְּׂאוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ראה האיך כו'. כמי לנהוג וכן אמר נמי בבלי י''ד אלא דשם גריס נעשה כדברי ב''ה הולד פגום לב''ש דהא בני חייבי לאוין הן לב''ש וכשרין לקהל אלא דפגומי' הן לכהונה. וצ''ל לגי' האי תלמודא דריב''ן בשיטת ר''ע אמרה דיש ממזר מח''ל:
שיהו הצרות חולצות. וינשאו לשוק בהכשר לד''ה:
אמר רשב''ג. לריב''ן שרצה לתקן לחלוץ:
שנישאו. לשוק כב''ה ובניהן פגומין לב''ש אם נגמור הלכה לחלוץ. ורש''י ז''ל שפי' שם מה נעשה לצרות הראשונות שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו. היינו לשיטת הבבלי שם דרצה לפשוט מהכא דעשו ב''ש כדבריהם:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין, כול'. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם נְהוֹרַיי. טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. הַחִיצוֹנָה לֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. אַתְייָה דְבֵית שַׁמַּי כְּאִילֵּין כּוּתַייָא שֶׁהֵן מְיַבְּמִין אֶת הָאֲרוּסוֹת וּמוֹצִיאִין אֶת הַנְּשׂוּאוֹת. דְּאִינוּן דָּֽרְשִׁין. חוּצָה הַחִיצוֹנָה. מַה מְקַייְמִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵן אֵין לוֹ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. 8a וּבֵן אֵין לוֹ מִן הַנְּשׂוּאָה. הַחִיצוֹנָה לא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. אָמַר לֵיהּ. לֹא יְחַסְּדוּנָךְ כּוּתָאֵי דְאַתְּ מְקַייֵם דְּרָשֵׁיהוֹן. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. נוֹמֵיתִי לְסוֹפְרֵי כּוּתִים. מִי גָרַם לָכֶם לִטְעוֹת. דְּלֵית אַתּוּן דָּֽרְשִׁין כְּרִבִּי נְחֶמְיָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַמֵּ''ד מִתְּחִילָּתוֹ וְלֹא נִיתָּן לוֹ. נִיתֵּן לוֹ הֵ''א בְסוֹפוֹ. כְּגוֹן לַחוּץ חוּצָה. לִשְׂעִיר שְׂעִירָה. לְסוּכּוֹת סוּכּוֹתָה. מְתִיבִין לְרִבִּי נְחֶמְיָה. וְהָא כְתִיב יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה. אָמַר רָבָא בַּר זַבְדָּא. לְדִיַיטֵי הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלִּשְׁאוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
נומיתי. אמרתי להם מי גרם לכם לטעות ולא לדרוש החוצה לשון לחוץ:
כר' נחמיה כו' וכן הוא בבלי פירקי שם:
והא כתיב ישובו וגו'. בלמ''ד וה''א:
לדיוטי. לחדר התחתון וזהו הלמ''ד יתירא:
לא יחסדונך כותאי. שלא יחשדוך ככותי דאת מקיים דרשיהון ודרך שחוק אמר לו כן:
וקאמר ר' יעקב דרומי' לפני ר''י דדרשי הכי ובן אין לו מן הנשואה ואותה אינה מתייבמת דקאמר רחמנא החיצונה הארוסה לא תהי' לאיש זר אבל הך דלא הויא חיצונה תהי' לאיש זר:
ובן אין לו. דמשמע שהיא נשוא':
מה מקיימין כותאי גרסינן:
דאינון דרשי החוצה החיצונה. שלא נכנסה לרשות הבעל לנשואין:
שהן מייבמין כו'. כדאמר בבלי עשרה יוחסין דף ע''ז דלית להו יבום אלא בארוס' ומוציאין את הנשואות ופוטרין אותן בלא חליצה:
אתייא דב''ש. דדרשי חוצ' לשון החיצונה כאילין כותייא הכותים דהן מפרשי נמי הקרא הכי לדרשא דידהו:
דכתי' לא תהי' וגו'. ודריש החוצה החיצונה מכלל דאיכא פנימית והיא הערו' הקרובה ליבם וקאמר רחמנא דחיצונה היא הנכרית לא תהיה לאיש זר אלא ליבם וכדאמר בבלי י''ג:
גמ'. טעמייהון דב''ש. דלא דרשי לצרור לצרת ערוה ואע''ג דטפי מסתברא להאי דרשא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source